החלטה בתיק בש"פ 1028/05

א.        זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כבוד השופטת שיצר) מיום 27.1.05, אשר בגדרה נתקבל הערר שהוגש על החלטת בית משפט השלום בתל אביב יפו (כבוד השופטת הניג) מיום 25.1.05, והוחלט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

ב.        נגד העורר הוגש כתב אישום בעבירות של סחר בסם מסוכן, החזקה או שימוש בסמים שלא לצריכה עצמית והחזקה או שימוש בסמים לצריכה עצמית. על פי האישום הראשון, מכר העורר לאדם אחד, בשני מקרים שונים, בהפרש של כשנה, סמים מסוג קאנבוס וחשיש. במועד המכירה השניה החזיק בביתו כ-5.5 ק"ג של סם מסוג קאנבוס, וכן החזיק 67 גרם של סם מסוג חשיש, שלא לצריכתו העצמית. על פי האישום השני, מכר העורר לאדם אחר, בכעשר הזדמנויות שונות שהתפרסו על 4 שנים, סם מסוג קאנבוס תמורת 300 ש"ח בכל פעם.

ג.        (1)    אין מחלוקת באשר לראיות לכאורה, שגם עיינתי בהן והן מדברות בעדן.

(2)      בבית משפט השלום נשלח העורר לקבלת תסקיר מבחן, ובהמשך נקבע כי העורר ישוחרר למעצר בית מלא בבית אביו ואחיו בפתח תקוה, זאת על רקע עברו הנקי, וכן על סמך תסקיר המבחן אשר התרשם מהעורר ומבני משפחתו, אשר הוצעו לשמש כמפקחיו.

(3)      בית המשפט המחוזי דחה את עמדת שירות המבחן לפיה "המשיב מגובש באורח חייו המשפחתי הנורמטיבי ואין סיכון עכשווי להישנות עבירתו". נקבע, כי חייו הנורמטיביים של המשיב והיותו בן למשפחה נורמטיבית, לא מנעו הימנו לבצע עבירות סמים, לכאורה, ולכן אין לצפות לשינוי חיובי באורחותיו.

ד.        באי כוח העורר טענו בפנינו כל שיכלו לטעון, כי שולחם נטול עבר פלילי, שירת בצה"ל במשך 3 שנים, עבד בעבודה קבועה (צורפו מסמכים מאת מעבידו), וחי חיים נורמטיביים. בשל כך, כך נטען, ובשל ההתרשמות החיובית ממשפחתו, המליץ שירות המבחן על שחרורו לחלופת המעצר בבית אביו ואחיו. בהמשך לכך נטען, כי טעה בית המשפט המחוזי בפסלו את מסקנות תסקיר המבחן. אין חולק, כך נטען, שהמשיב חטא, לכאורה, על אף שאותה עת חי חיים נורמטיביים; אך כיום, כך נטען, משפחתו מודעת למעשיו, ותדע למנוע את הישנותם. בא כוח העורר טען עוד, כי הרקע לעיסוקו של העורר בסם היתה מחלתה של אמו, ורצונו לסייע לה במחלתה באמצעות הסם, וכי הסמים אותם החזיק ומכר העורר, לכאורה, הם מסוג הסמים ה"קלים". לעניין נסיבות ביצוע העברות, טען בא כוח העורר כי שני האנשים להם מכר העורר את הסמים הם ממכריו, אשר היו קונים את הסם בצוותא עם העורר. ובכך שונה העורר, מאדם המוכר סמים לאנשים זרים על מנת להפיק רווח. עוד נטען בהקשר זה, כי רק קילוגרם אחד מתוך הסם שהוחזק על ידי העורר היה שייך לעורר עצמו, וכי יתר הסם נשמר עבור אדם אחר. לדעת בא כוח העורר, מתקיימות בשולחו אמות המידה שנתנה הפסיקה בשחרור בכגון דא. בנוסף, רעייתו בחודש התשיעי להריונה.

ה.        באת כוח המדינה טענה, כי על אף שמדובר באדם נטול עבר פלילי, ישנה הצדקה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. העורר, כך נטען, עסק בסחר בסמים לכל הפחות במשך 4 שנים, החזיק כמויות גדולות של סם, ובניגוד לטענת העורר, מכר את הסם לאנשים זרים לו לחלוטין. אף נסיבותיו האישיות של העורר, כך נטען, אינן מצדיקות את שחרורו למעצר בית.

           תסקיר המעצר של שירות המבחן ציין, כי העורר מתפקד כמסיע אמנים בחברת הסעות, ומשפחתו נורמטיבית. עוד צוינה מצוקתו במעצר.

ו.        (1)    כאמור לעיל, אין מחלוקת על הראיות לכאורה לעבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום, ואשר יוצרות חזקה למסוכנותו של העורר (סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996). השאלה אשר עומדת בפנינו, ואשר עמדה בפני בתי המשפט הקודמים, היא האם חלופת המעצר שהוצעה יכולה לאיין את מסוכנותו של העורר.

(2)      אודה ולא אבוש, כי לא בקלות גיבשתי דעתי בעניין זה. האינסטינקט הבסיסי של הגנה על החברה ועל קרבנות הסחר מורה לעצור את העוסקים בסחר, שפגיעתם רעה, עד תום ההליכים. ומנגד, יכול שיעמוד לאדם עברו הנקי, שבעיני הוא קול חשוב ביותר בהקשר מעצר, ויפתח לו פתח לחלופת מעצר. בפסיקת בית משפט זה ניתן למצוא מכאן ומכאן. שופטת בית משפט השלום השתמשה, בהידרשה לפסיקה בעניין זה, בדימוי של גן של ורדים "וכל המשוטט בגן יכול למצוא ולקטוף ורד כאוות נפשו". ורדים או חוחים, הפסיקה אכן מגוונת, ופעמים שהיא במתחם שבין המוח ללב.

(3)      בא כוח העורר צירף פסיקה של בית משפט זה, אשר יש בה כדי לתמוך, לטענתו, בשחרור העורר לחלופת מעצר בנסיבות העניין (למשל בש"פ 9089/03 רדא נ' מדינת ישראל (לא פורסם), השופט ג'ובראן; בש"פ 4158/03 אביטן נ' מדינת ישראל (לא פורסם), השופט טירקל, ועוד). ואולם, מנגד מצויה פסיקה לא מעטה השוללת חלופה בכגון דא, ואין צורך להכביר מילים באשר למדיניות הבסיסית של מאבק בנגע הסמים, ובמיוחד באשר לסוחרים המשחיתים את הזולת והצורך להגן על הרבים מפניהם, גם בהקשרי מעצר.

(4)      אין לנו, אם כן, אלא לבחון את ענייננו לגופו. עיינתי עיין היטב בתיק הראיות. אציין, כי התקשיתי מאוד לקבל את הטענה של "מכירה למכרים", קרי כי רוכשי הסם הם מחוגו החברתי של המבקש (הם מכחישים טענה זאת). אני מתקשה גם לקבל, כי מרבית הכמות שנתפסה בבית המשיב (קרי, 4.5 מתוך 5.5 ק"ג) לא היתה בבעלותו אלא בשמירה על ידיו. המכירה לאורך שנים אחדות, אם גם של חשיש וקנבוס, אומרת דרשני, ואחזור אליה. לכן איני מקל ראש כל עיקר בשיקוליו של בית המשפט המחוזי, שהחליט לעצור. אמנם, לזכות העורר יש לזקוף את העדר העבר הפלילי - והוא בן ארבעים שנה - את העובדה שככלל חי חיי משפחה נורמטיביים, שירת שירות צבאי מלא ועבד לאורך זמן בעבודה מסודרת. שירות המבחן התרשם, כאמור בתסקיר, כי העורר מבין את חומרת התנהגותו, וכן כי אביו ואחיו של העורר הם אנשים נורמטיביים ורציניים הראויים לשמש כמפקחיו. ואולם, מה שהיטה את הכף בעיני לכיוון של מעצר - שאילולא כן הייתי מחליט על חלופה - היה שהעבירות התמשכו, על פי הראיות לכאורה, במשך שנים; אחד העדים מעיד, כי רכש מן העורר סמים, אמנם כאלה שאינם מוגדרים "קשים", במשך ארבע שנים כעשר פעמים. כשמצטרף מרכיב זה - השנים ומספר הפעמים - לכמות הגדולה של סם שנמצאה בבית העורר, מסתבר כי קיים "אורח חיים כפול", של נורמטיביות מזה ועיסוק לאורך זמן בסחר סמים מזה. לפיכך, חוששני כי מסוכנותו היא בדרגה משמעותית, ולא אוכל להעתר לערר. אני מאמין בנסיבות, כי המשפט אינו צריך להיות ממושך, וניתן להגיע לסיומו במועד שלא ירחק.

(5)      עם זאת, נמסר שרעייתו של העורר בהריון, בחודש התשיעי. אני קובע כבר מעתה, כי יש מקום לאפשר לעורר לצאת לבקרה לכשתלד בשעה טובה, תוך עשיית הסידורים המתאימים לשם כך לפי קביעת הרשות העוצרת, והוא הדין לברית מילה אם יוולד בן, או לביקור נוסף אם תיוולד בת.

           ניתנה היום, ה' באדר א' תשס"ה (14.2.2005).

ש ו פ ט

       /עכב

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: